אגירת גרוטאות
יש בתחום מחלת האספנים הכפייתיים הרבה סוגים של אגרנים. כל אגרן, גם אם אינו בוחר מרצונו השפוי לאגור מכל הבא ליד ללא סינון, אוגר דברים מסוגים שונים ויש כאלה שאוגרים גרוטאות. מדי יום ניתן לראות אגרני גרוטאות שמסתובבים באזורי תעשיה בארץ ומחפשים אחר גרוטאות שמושלכות על ידי בתי מלאכה. בדרך כלל אגרני גרוטאות יודעים באיזה ימים מגיעות משאיות עם גרוטאות למזבלות העירוניות והן מגיעים מוקדם ככל שאפשר כדי לאסוף גרוטאות ולהביאן לדירות שלהם או למחסנים בהם הם מאחסנים את מה שמהווה עבורם את מרכז הפעילות היומית.
אגירת גרוטאות מייצרת לכלוך, זוהמה ומחלות ואי אפשר להשתמש בה
מרבית הגרוטאות שנאספות על ידי האספנים אינם מתאימים לשימוש חוזר או לשחזור. שאם היו כאלה יש להניח שמי שזרק אותם היה עושה בהם שימוש ולא משליך אותם למזבלה. עובדה זו אינה עומדת בראש מענייניו של האגרן. הוא אוגר גרוטאות לשם האגירה. אין לו שימוש בהם והחלל בו הם מאוחסנים מתמלא עד אפס מקום. בנוסף אגרן הגרוטאות אינו מאפשר לאיש להיכנס לדירתו בין אם הוא בן משפחה או איש מקצוע של הרשות המקומית. המקום דחוס ומעלה צחנה מה שגורם לשכנים המתגוררים באזור לסבול מריחות בלתי נסבלים. מאחר ולשכנים אין אפשרות ליצור קשר ישיר עם האגרן שמסרב בתוקף לשתף פעולה עם הסביבה לא נותרת להם ברירה אלא לפנות לרשות המקומית שתטפל בעניין.
מה עושים במצב של אגירת גרוטאות
- על פי החוק יש לרשות המקומית סמכות, באם אין קרובי משפחה, להוציא צו מבית המשפט כדי לקבל היתר להיכנס לדירה גם ללא הסכמת האגרן. הצו מאפשר לרשות להכניס אנשי מקצוע כדי לפנות את המטרד, במקרה זה פינוי גרוטאות.
- אנשי המקצוע שעוסקים בתחום שנים רבות מצוידים בכלים ובגדים המאפשרים להם לבצע את העבודה ללא מגע עם הגרוטאות דבר שמונע מהם לנשום את האבק והטחב שיש בדירה מה שמונע מהם מחלות בכלי הנשימה.
- גם בני משפחה שנקלעים למצב ומוטלת עליהם עבודת הפינוי מעדיפים לעשות זאת בעזרת אנשי מקצוע מסיבות מובנות. רבים מבני המשפחה מתקשים רגשית לפנות בית של הורה או קרוב מדרגה אחרת, דבר שני אין להם את הכלים והידע לבצע פעולות פינוי.